<h1>הפרדס לרש"י הלכ' חול המועד</h1>
<h2>דף יט:</h2>
שאלתי את פי מורה צדק על חדשי דעיבורין שאנו עושין מלאין, כדגרסינן [התם], וכך אנו נוהגין משום ר[בינו], לעולם אחד [מלא] ואחד חסר עד שיודע לך (שהובקע) [שהוקבע] ראש חודש בזמנו דאדר שני לעולם חסר (ב)[כ]משפטו שבט מלא אדר חסר. וכשאנו עושין שני אדרים הראשון הסמוך לשבט הוא עיבור לשנה, שכן אי אתה קורא את המגילה ולא השמעת השקלים עד אדר השני דקימא לן [מגילה ו'] מצות הנוהגות בשני אינן נוהגות בראשון. והילכתא כרבנן דאמר[ו] כמה עיבור שנה ל' יום ודינו להיות מכ"ט [יום] וחצי כדין המולד הרי ז' חצאי יום שהיו עיבורין מדיחין הקביעות ממקום המולד, שעל ידי אחד מלא ואחד חסר היו באין כאחד, אבל הן מאחרין הקביעות הרבה לאחר המולד, ועוד על מרחשון וכסלו שהמלאין רבין על החסירים ששמעתי אומרים שזהו מנהג והילוך (שלנו) [של כל] שלש(ת)[ה] ושלשה מחזורין שבעולם, בראשון יש ט' מלאים וחמשה חסירים והשאר כסדרן. ובשני [יש] לך חמשה מלאים וה' חסרים והשאר כסדרן, והשלישי כבראשיתו ט' מלאים וה' חסרים, ו[נ]מצא שהמחזור מדחה הקביעות לפניו, אותן ארבעה ימים שהמלאין רבים (יותר י"ז) [על החסרין ועוד ז'] חצאי יום של עיבורים הרי שבעה ימים וחצי שהקביעות נדחה משום מולדו [בכל מחזור]. ואין יתכן לעולם שיבואו עוד הקביעות והמולד ביום אחד. אתמהא. והשיבני ר[בינו הרי] יש לך [יתרין] התשצגין של כל שנה ושנה של אחר כסליו, [כל] חדשי השנה [סדורין] באחד מלא ואחד חסר, [והנה] נמשך המולד ונכנס ביומו של קביעות כדי שיעור של תשצ"ג השנה פעמים עד שתי ידותיו של יום פעמים עד חציו עד שלישי עד רביעו ומאחרין המולד ונקדם הקביעות והתשצגי"ן של כולם עושין קרוב לז' ימים, הרי איחור זה של מועד על ידי התשצגי"ן עולה לך כנגד איחור הקביעות של מולד מרחשון וכסליו והעיבורין ועל ידי כן משוין זה אחר זה לעולם עד שאין כסדרן זה מזה יותר מזה.
